ירושלמי ובבלי- ברכה וקדושה למניעת הקללה

בס"ד זכינו לכנס בית המדרש "צדקו יחדיו" באיסרו חג פסח, בבית מדרש כלנית בלוד, וב"ה השתתפו בו כשלושים אנשים, שנהנו לשמוע את אבי מו"ר הרב ויצמן שליט"א, מתנשא לעוז חביון חזון מיזוג התלמודים.
בנוסף התקיים שיח בנושא התקדמות שילוב הירושלמי בבתי המדרש, מראשית לימודי הגמרא ואילך.

כמה חברים שיתפו בחוויתם האישית, שמסקנתה היא שככל שהמפגש עם התלמוד הירושלמי בא בשלבים מוקדמים, כגון בישיבה התיכונית (באופן ובמינון מתאימים), ובוודאי בישיבות ההסדר, כך יקל עלינו לאחד את התלמודים בלימודנו לאורך ימים ושנים.
עלתה גם הצעה מעשית קרובה יותר לביצוע, לקיים מידי פעם ערב לימוד ממוקד, בסוגיא נבחרת ברוח מיזוג התלמודים. כגון בענייני דיומא. אם מישהו רוצה לארגן ערב כזה במקומו, נשמח להיות שותפים.

הרב ויצמן הביא בדבריו הבדל בין התלמודים.

המשנה בסוטה אומרת (מט):

"רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה" וכו'.

בשני התלמודים מלמדים כיצד העולם מתמודד עם הקללה הזאת.

בבבלי אומרים: "ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". (= אז על מה קיים העולם? על קדושה שאומרים ב"ובא לציון" ועל עניית יהא שמיה רבה אחרי לימוד האגדה)

בבבלי העולם קיים על הקדושה הנאמרת בצבור.

בירושלמי אומרים כך: "מי מבטל? רבי אבין בשם ר' אחא: ברכת כהנים מבטלת."

בירושלמי ברכת כהנים מצילה מן הקללה.

בפנימיות התורה יש מושג שנקרא יב"ק: "יחוד ברכה קדושה". הרב זצ"ל מסביר (אוה"ק ב תקלד) שהברכה היא תכונת ההתעלות התמידית של העולם. והקדושה היא המדרגה העליונה. שתי הבחינות הללו מתאחדות (יחוד). מיזוג התלמודים יוצר אפוא תמונה חדשה שלימה, שבה מתאחדים הברכה והקדושה.

בשולי דבריו של אבי מו"ר שליט"א, יש להאיר שיש כאן הבדל נוסף בין התלמודים.

בבבלי שואלים, אם יש כל כך קללה, אז על מה בכל זאת העולם קיים? בירושלמי שואלים: "מי מבטל?"

מה ההבדל?

בבבלי אומרים שאמנם יש קללה, והיא אינה מתבטלת, אבל העולם קיים בכל זאת, על אף הקללה, בזכות הקדושה. יש בחיים מרחבים של קדושה, ולא רק קללה. בזכות אותה קדושה, העולם קיים.

בירושלמי אומרים שעל ידי הברכה מבטלים את הקללה. לא רק שקיימים למרות הקללה, אלא מבטלים אותה. זאת ע"י הברכה, שהיא חודרת לתוך העולם ומעלה אותו מעלה אחד מעלה. בא"י יש את הכח להפוך מר למתוק, ולחבר את העולם התחתון עם העולם העליון.

היכולת לראות בתהליכי הדור אתחלתא דגאולה, ולומר שירה ביום העצמאות (אפילו שלא כל ראשי הממשלה לדורותיהם אמרו בפועל הלל ביום זה..), צריכה היא לפעמים את הכח של "להפוך מר למתוק" (המוזכר בהקדמת הזוהר כתכונה נדרשת כדי לשבת במחיצתו של רשב"י במתיבתא דרקיעא).